יצירתיות וחדשנות  - כלים חווייתיים ויצירתיים   

האדם כאירוע שלם - הצופה, המופיע והבמאי   
ליוצרים, אנשים בעלי ביצועי"שיא" או אנשים מאושרים יש מכנה משותף והוא היכולת שלהם להשתמש בדמיון כמניע להצלחה. מחקרים מראים כי גורם משותף נוסף הוא היכולת "להיות" נוכחים, במלא ההוויה בעת הביצוע. הרגשות והמודעות מתחברות לעשייה, אין חוויה של "פיקוח" או "בקרה" - נוצרת תחושת אחדות שהיא הכי קרובה לאושר.  

כוחו של הדמיון- "אם אתה יכול לדמיין זאת- אתה יכול לעשות זאת" (וולט דיסני) , "כוחו של התת מודע", "כוחו  של העל מודע", "דמיון מודרך ו NLp ככלים מרפאים, יצירת חזון"- יצירת תמונת מציאות רצויה, "דימוי עצמי מנצח" , כיום אנו עדים ליותר גישות וכלים המעודדים שימוש בדמיון. 

פיתוח הדמיון והיכול "להיות" הם המרכיבים הבסיסיים בעיצוב התודעה.
באמצעות מגוון כלים: שאלות, עבודה עם דימויים, דמיון מודרך, מדיטציית גוף-נפש , קלפי מודעות ותנועה חופשית. 

פיתוח הדמיון מסייע לחיים יצירתיים יותר. חיים אלו מלאים יותר ומאושרים יותר.

יצירתיות 
לפי לנדאו ה" יצירתיות" היא כל מצב בו הגירוי אינו מוצא את האורגניזם מוכן לתגובה מיידית והולמת, יוצר בעיה אשר פתרונה מחייב לעיתים מידה מסוימת – וגם אם מינימאלית של חידוש.

כל מעשה יצירתי הוא פעולה מניפולטיבית - אנו לוקחים את הקיים, מעצבים אותו מחדש ויוצרים חיבורים חדשים כדי לפתור בעיה מסוימת (גרוסמן ואחרים, 1995), או כדי לקדם ולשכלל מצב קיים (דה בונו, 1993). יצירת חוליות או קשרים חדשים, מקורה בגישה חדשה ורעננה למצבים מוכרים, והתוצר הוא רעיון, ניסיון, ניסוי, מוצר או דגם חדשים או משוכללים (לנדאו, תשנ"א) הערך של היצירתיות נמדד ככל שהדחף היצירתי גדול ומופעל באופן יותר קונסטרוקטיבי. 

 

להיות "יצירתי" פירושו להביא לכלל קיום משהו שלא היה קודם לכן. חשיבה יצירתית היא גם דרך חיים (גרוסמן ואחרים, 1995); היצירתיות היא סגנון חיים של היחיד, המונע את התרוקנותם ממשמעות (לם, 1973). לכן חשוב (לנדאו, 1973) להעניק לפרט את האמונה כי יש בו הכוח לא רק להסתגל לדרישות סביבתו, אלא גם להתמודד עם אתגרים שמעמידה לו הסביבה. חשוב לגמול את היחיד מכל ריפיון ידיים, לעזור לו להשתתף בהווה שלו ועל-ידי כך להכינו לעתיד. חשיבות ההתנהגות היצירתית, סבורה לנדאו (תשנ"א).

 

היצירתיות לפי ד"ר ברכה קלייר תאיר היא גישה לחיים, היא ניצוץ הבריאה, היא הריקוד שהיקום רוקד עם הנפש, היא הזרע הנמצא בכל אחד ומחכה לנבוט. היצירתיות יכולה לפרוץ אם נפסיק להיות משועבדים להתניות, הרגלים, אגו, פחד והצורך להיות תמיד צודק. אם נסכים להאמין בעוצמתנו, לפלרטט עם המציאות, להשתטות, לא להיות כל כך מושלמים, לקחת סיכונים ולטעות, נחיה יצירתית.

 

אנו זקוקים לחשיבה יצירתית וליצירתיות כדי לממש את עקרון "המוח השלם" - שימוש בשני חלקי המוח המשלימים זה את זה.

 

עקרון המוח השלם
מוח ימין: אחראי על חשיבה מופשטת, רואה תמונות, אסוציאסיות, א- רציונאלית, סינתזה- מחבר חלקים לשלם. עונה לשאלות: לשם מה? מה הדבר הנכון לעשות? – להיות אפקטיבי. מוח שמאל: אחראי על חשיבה ליניארית, סיבה ותוצאה, סמלים: מילים, מספרים, טכניקות, הגיוני, קשור לזמן סדר וארגון, אנליטי- מפרק את השלם לחלקים. עונה לשאלה איך? כמה? איך לעשות את הדבר הנכון? – יעיל.

 

 

רגשות ומימוש עצמי

המניע ליצירתיות לפי רוגרס ומסלאו הוא  השאיפה למימוש עצמי. מימוש עצמי לפי פרופ' מיכאי צ'יקסנטמיכאי, הוא תוצאה של "החוויה האופטימלית"- יכולת "זרימה" רתימת הרגשות לכיוון המשימה המוטלת על הכף. הכוונה לאינטליגנציה רגשית "אוסף של יכולות המשפיעות על היכולת הכללית להתמודד בהצלחה עם לחצים, אתגרים והזדמנויות שמזמנים החיים" - במיטבה.  אין המדובר ברגש בלבד אלא בתרומת הרגש לתהליכי חשיבה, ותרומת תהליכי החשיבה לניהול רגשי נכון.

 

מהו רגש?

מילון אוקספורד מגדיר רגש במילים " כל סערה או הפרעה של התודעה, הרגשה, תשוקה: כל מצב מנטלי משולהב או מעורר" (גולמן עמ 311).

רגשות עזים קשורים בעוררות פזיולוגית ותגובה גופנית, הערכה קוגניטיבית, אנליזה המשפיעה על איכות ועוצמת הרגש. להבעות פנים יש משמעות אוניברסלית. יש להם תפקיד בתקשורת וגם להתנסות סובייקטיבית בסוג הרגש.

רגש יכול להמריץ אנשים או לשבש אותם, הלך הרוח הרגשי קובע אלו זיכרונות יהיו נגישים יותר וזיכרונות אלו קובעים מה ייקל עלינו ללמוד באותו רגע.

 

רגש ותנועה

מחול ורגש בלתי נתנים להפרדה "המחול מונע ע"י הרגש ומהווה לו ביטוי. הרגש הינו המקור שממנו אנו רוקדים, כלומר הוא מעניק לנו אנרגיה. אולם גם לריקוד יש השפעה על רגשותינו - הוא משנה אותם.

לעיתים מוביל הריקוד לשחרור קתרטי, בפעמים אחרות, נראה שהמחול/ריקוד מפתח, מזכך ומשנה לחלוטין את מצבינו הרגשי. קיימת הבחנה בין מחול המונע מתוך האגו "אני נע"- ביצוע של תרגילים מוכרים לבין מחול המונע מתוך הלא מודע "אני מונע".ג'והן חודרוב.

 

גופנפש –ותת מודע

הגורמים הבלתי מודעים הם שפת גוף ורגשות סמויים. אי אפשר להפריד את הנפשי מהגופני, כדברי יונג (1947) "נפש וחומר הנם שני היבטים שונים של דבר אחד, ואותו הדבר" ואת הגופני מהרגשי, כפי שמציין הפסיכולוג, קו דיכטוואלד (1992) בספרו גוף נפש: " עם השנים נעשה גופינו אוטוביוגרפיה מהלכת, שרירינו משקפים את רגשותינו". שרירינו משקפים חרדות, שחצנות, דיכאון וכו'. אי אפשר להפריד את הנפשי מהגופני, את המציאות מהדמיון ואת העבר מהווה. בספרו של קו דיכטוואלד גוף נפש הוא מתאר חמישה מרכיבים המשפיעים על "הגופנפש" האנושי:

 

1.          תורשה- הכוללת את כל הגורמים המוענקים לנו מלידה.

2.          פעילות גופנית- כוללת את כל הפעילויות שבצענו במהלך חיינו.

3.          פעילות וחשיפה רגשית פסיכולוגית- הגוף מתעצב סביב הרגשות המפעילים אותו.

4.          תזונה- כל דלק שהגוף מעכל כדי לספק לעצמו את היסודות החיוניים לצמיחתו.
5.          תנאים סביבתיים- כל המסגרת החברתית, החומרית והפסיכולוגית שאנו  חווים.

 

  התנועה והכלים היצירתיים:
מאפשרת לאדם לחוות את עצמו. התנועה מתווכת בין החוויה הסובייקטיבית של האדם- איך הוא חווה את עצמו למה שהוא חושב על עצמו. התנועה מזמנת שיטת התפתחות  בדרך של משחק, התנסות חופשית, דמיון ויצירה. מטרתה גילוי האני האמיתי והקטנת סתירות פנימיות, ובאמצעותה אפשר גם: ליצור הרפיה, שחרור, קשרים חברתיים. בתנועה אנו מעודדים את המשתתף להעלות אסוציאסציות ולהתחבר לעולם הדימויים האישי שלו. הדימוי מעלה אל המודע תכנים פנימיים בעלי ערך רגשי ומשמעותי- באופן כזה, השימוש בדימויים מאפשר לחדור מבעד למילים, למיינד, לאמונות, למנגנונוי ההגנה.

המידע שעולה חושף את האמת הפנימית. הדימוי-המטפורה מגשרת בין העולם הפנימי לעולם החיצוני ומפשרת בין הסתירות שמעוררים רגשות מנוגדים. המטפורה מאפשרת שילוב ביןהטבעי לעל-טבעי לתמונה אחת שלימה ובלתי ניתנת לחלוקה" (אילון, 1993, 157).

באמצעות התנועה נוצר קשר בין האני הצופה לאני העושה. קשר זה מאפשר סוג של לגיטימציה לכל חלק. החלק הצופה- נחשף תוך כדי התבוננות בו וכך גם החלק המבצע.

החלק הצופה הוא החלק השופט, מבקר, מנתח, מבין ומעבד את נתוני החוויה.

החלק המבצע הוא החלק החווה, מרגיש חש, מדמיין, מאלתר- את החוויה.


 
בחזרה לאימון אישי לחץ כאן
לפיתוח מנהיגות לחץ כאן