מה הקשר בין יצירה ואימון לחיים? מה החלק של היצירתיות בתהליך האימון? והאם ניתן להתאמן כדי להיות יותר יצירתי, או שזו תכונה שנולדים אתה?
זווית הראייה של האימון הוא בתחום פיתוח מיומנויות המסייעות ל"חיים". תחום זה מוגדר על ידינו
כלומר, ליצור קשר בין שני עולמות אלו.
ממחקרים נימצא כי חיבור זה הוא הגורם מס אחד לחווויית האושר וההפך, חוסר קשר בין שני העולמות יוצר דיכאון, חרדה ומייצר מוות נפשי. סוגיה זו מעלה את הדילמה האנושית שהאדם מצד אחד רוצה להיות אותנטי ומצד שני רוצה להיות חלק מ.... ובדרך כלל החוויה היא "או או", האסטרטגיות השכיחות להתמודד עם המצב הן מאבק, ויתור, כניעה או לעשות ולקטר. במחקר שלנו מצאנו דרך נוספת "דרך היצירה" – ככלי לחבר בין ה"אני האותנטי" לבין "האחר" לאפשר "גם וגם". דרך זו מרתקת, מעוררת ומספקת חוויה של ערך ומשמעות.
אנו רואים את ייעודנו בלקיחת חלק בתהליך ויסות החברה המודרנית אשר, המבנה הנוכחי שלה כולל תנועות המפתחות רוחניות ואלטרנטיבות לקיים ברפואה ובמקצועות הטיפול מצד אחד ופיתוח מחשבה מדעית וטכנולוגית מצד שני. כלומר הבטים יצירתיים רוחניים ורגשיים מול מחשבה אנליטית מובנית ויישומית.
שני הבטים אלו נמצאים על קצוות קו הרצף של תהליך היצירה. מצד אחד ביטוי אותנטי אינטואטיבי ומצד שני יצירת תוצר פרקטי יישומי. על מנת קשר בין שני דרכי חשיבה אלו – פיתחנו את גישת I.C – תהליך יצירה מובנה הכולל שלבים עוקבים, שכל מי שיתנסה וילמד אותם יחווה חיבור של העולם הפנימי עם החיצוני. של ההווויה שלו עם העשייה שלו. וכך יגיע למימוש עצמי מתוך חוויית שיא.
פרופסור מיהלי סיקזטמיהאלי, פסיכולוג מאוניברסיטת שיקגו שחקר ביצועי שיא במשך למעלה מ 20 שנים טוען שכאשר האינטליגנציה הרגשית במיטבה האדם נימצא בתחושת שיא. החוויה כולה זוהר, יש בה התרוממות רוח, במצב זה אנשים שקועים במה שהם עושים- המודעות מתמזגת עם המשימה. זהו רגע נטול אגו, מצב של שליטה, רגיעה ומיקוד בו זמנית. בזמן הפעילות אינם חושבים על הצלחה או כשלון – מה שמניע אותם הוא עונג המעשה עצמו.
חוויה זהה קוראת בזמן תהליכי יצירה.
בהמשך לתיאוריה של וולאס, אינדובן וווינאק מצאו כי מדענים ואמנים עוברים את אותו התהליך וההבדל מתייחס רק לטכניקה, למהירות ולגישה אל הבעיה.
השאלה מהי יצירתיות מעסיקה תאורטיקנים רבים ונדונה בהרחבה בספרי הקבלה של היהדות וגם בבודהיזם במזרח. אריקה לנדאו (1973) חוקרת ובעלת המכון ליצירתיות ומצויינות באוניברסיטת תל אביב אומרת כי היצירתיות נמצאת בכולנו, זוהי יכולת ליצור הקשרים בין חומרים. היצירתיות במהותה היא חידוש, שלעולם לא יהיה בר השגה באמצעות הימנעות בלבד. נמצא כי במעשה האמנות, הפעילות נעשית בעצם התהליך, והיא המחזקת את המוטיבציה. כאשר אדם פתוח ומוכן לקבל את התעצמות המתח, אז הוא מבקש אחר גירוי חזק יותר ולכן מתרבים סיכוייו להגיע אל החדש. ההיענות לאתגרים והתמודדות עמם מסייעת לאדם להגיע להבנה מלאה יותר של אישיותו ושל הזיקות ההדדיות בין תופעות החיים.
